בית הישג
צבי יעקב לוין נולד בשנת 1856 בליטא והיגר עם משפחתו לשיקגו שם, בין השאר, הקים את בית הספר העברי הראשון.
"כל יהודי הוא ציוני רק יתכן שהוא אינו יודע את זה" כך אמר צבי יעקב לוין וכך עשה. בשנת 1923 בהיותו בן 67 עלה לארץ כדי להקדיש את שארית חייו לבניית הארץ ולנטיעת פרדסים. באותה שנה רכש מגרש בפינת הרחובות רוטשילד ושד"ל בתל אביב.
צבי לוין הזמין את האדריכל יהודה מגידוביץ לתכנן את בית מגוריו כדי שבעתיד יוכל להכיל את שאר בני משפחתו שיבואו בעקבותיו. טקס הנחת "אבן הפינה" היה ב-29 באפריל, 1924.
לוין הספיק לנטוע פרדסים ברחובות לתרום לבית ספר "תחכמוני" בתל אביב, לבית הכנסת הגדול ועוד. כעבור 11 שנים נפטר צבי יעקב לוין ובצוואתו כתב: "אשכב על משכני בשלום אם יורשיי ידאגו שהרכוש שהורשתי יישאר לנצח בידיי יהודים. אם יורשיי יתקעו כאן יתד של קבע זה יגרום לי רוב נחת במסגרת מפעל חיי".
לאחר מותו בתו כתבה לבני המשפחה: "לו צבי לא היה מטפס כל כך הרבה מדרגות בבית, הוא היה מאריך ימים". כאן נולד החלום להתקין מעלית בבניין, דבר שנעשה שנים רבות אחר כך.
משה דב לוין, בנו של צבי לוין, היגר מהארץ בשנת 1940. הוא השאיר מאחוריו את הבניין וכך גם את עסקי הפרדסים שהלכו ודעכו על רקע מלחמת העולם השנייה וחוסר היכולת לייצא את הטובין לאירופה. בני המשפחה לא יכלו לעמוד עוד בהוצאות האחזקה של הבניין ויצאו במסע ארוך חזרה לארצות הברית. מקצת מצאצאיו חזרו להשתקע בישראל.
עם עזיבת משפחת לוין את הארץ, הבית הושכר תמורת 38 לירות לחודש למכון הבריטי ללימודי אנגלית. המכון עסק בהנחלת השפה האנגלית לילדי תל אביב.
בשנת 1943 הבניין נמכר למשה ברייער, איש עסקים דתי שהגיע מארצות הברית. ברייער התגורר בקומה השנייה ובקומת הקרקע נפתח ה"בנק לתועלת האשראי". באותה תקופה, ימי המנדט, ביקשו אנשי "ההגנה" מבעל הבית בו כמפקדה ואמנם הבית הוחרם לטובת המאמץ המלחמתי וממנו יצאו לוחמי ה"הגנה" לכיבוש יפו במסגרת מבצע "חמץ". באוגוסט 1948, הבניין הושב לבעליו.
ברייער ביקש להרוס את הבית ולבנות במקומו בניין בן 6 קומות, אך בעקבות לחץ כבד מצידו של משה שרת, שר החוץ דאז, הושכר הבית לשגרירות ברית המועצות.
הבית הושכר לתקופה קצרה בת 4 חודשים אך זו התארכה ל-5 שנים. הבניין היה תחת מעטה כבד של שמירה ונפתח לציבור רק אחת לשנה, ביום ציון המהפכה הסובייטית. "הרוסים הרסו לי את הבניין והחצר", מספר ברעייר, "לא רצינו להסתבך איתם מה גם שהם אמרו שהם אוטוטו עוזבים".
ב-9 בפברואר 1953, כמחאה על מדיניות "מסך הברזל" ומשטר הדיכוי של סטאלין כלפי יהודי ברית המועצות, שלושה בחורים צעירים מיוצאי לח"י עברו את גדר הבית והגיעו עד לקיר הצפוני. הם הניחו פצצה שגרמה נזק רב. מספר עובדים שהיו באותה העת, ובהם אשת הציר, קלודיה ירשובה, נפגעו קלות.
ברית המועצות השתמשה בין השאר באירוע הזה כתירוץ לניתוק יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל בטענה שהפעולה קיבלה את חסותה של המדינה.
בסוף שנות ה-80 שני בניו של משה ברעייר מכרו את הבית לאיש העסקים אלפרד אקירוב. לאחר שנים של הזנחה ועיזבון קיבל אקירוב היתר מהעריה לבנות גורד שחקים מאחורי הבית וזאת בתמורה לשיפוצו.
ב-1991 הוכרז כמבנה לשימור ושוחזר על ידי משרד האדריכלים של אברהם יסקי ויוסף סיון בשיתוף משרדיהם של האדריכלים אמנון בר אור ומוטי בודק.
אחד המונומנטים המעניינים של המבנה הוא הפגודה. כאשר שוחזר הבניין, הופתע צוות העובדים לגלות ששלושה מחלקי הפגודה נפתחים בעזרת מנגנון מיוחד. המנגנון נועד, כנראה, לאפשר הכנסת רהיטים בקלות לתוך המבנה. הועלתה גם סיבה אחרת: בהיות משפחת לוין משפחה דתית, הדבר שימש למעשה לסוכה.
למשפחת לוין, אגב, היו שני מטבחים - האחד לפסח והשני לשאר ימות השנה.
לאורך שנות ה-90 ועד שנת 2006 שכנו בבניין המשרדים ואולמות התצוגה של בית המכירות הפומביות 'סותבי'ס'.
בנובמבר 2006 הבית נרכש על ידי בני הזוג ג'רי שוורץ והת'ר ריסמן. בני הזוג תרמו את הבניין לקרן הפילנתרופית שאותה הקימו ולאחר שיפוץ יסודי משמש הבניין לפעילויות הפילנתרופיות ובמרכזה "קרן הישג" - קרן מלגות לחיילים בודדים משוחררים.
הבית של המלגאים
כיום משמש הבניין לפעילויות של "קרן הישג" ומהווה בית שני למלגאי הקרן.
הבית על שדרות רוטשילד פתוח למלגאים ומציע ספרייה עשירה, חללי למידה ומחשבים, חדר כושר ומקלחות, שולחנות פינג פונג וביליארד ואודיטריום. בשגרה מתקיימים בבית אירועים, מסיבות, סדנאות והרצאות לטובות המלגאים.